איך אפשר לסלוח למישהו שפגע בך קשות?" שאלה מישהי בהרצאה שנתתי בביתה. "תני לנו דוגמה ספציפית" , ביקשתי. היא גוללה סיפור קורע לב על היותה ילדה מוכה, אב שיכור ומתעלל מינית, עד שבגיל 17 היא הצליחה לעזוב את הבית ולהתחיל חיים חדשים. האמנם חיים חדשים? לא בדיוק. הזכרונות הישנים רודפים אותה והיא לא מצליחה לשכוח את העבר. "אני לא אשכח ולא אסלח לו! הוא הרס לי את החיים!" סיימה בכעס. הייתה שתיקה בחדר ,ומין הסתם, כל אחד מהנוכחים חשב על חייו ועל אנשים שהכאיבו לו בעבר.

בואו נדבר על סליחה. ביהדות יש לנו חג שלם, אולי המרכזי שבחגינו, יום כיפור, שעוסק בלבקש סליחה מאנשים שפגענו בהם ומהקב"ה. כמו כן אנחנו אמורים לסלוח, דהיינו לתת סליחה, לאנשים המבקשים זאת מאיתנו. מה כל כך חשוב בלסלוח? משל סיני ישן אומר שכאשר אתה אוחז במישהו בכוח , נניח בפרק כף ידו, ולא מניח לו ללכת, בעצם אתה אסיר בדיוק כמוהו

כאשר אנו מסרבים לסלוח, יש לנו אשליה של כוח על האדם השני. אני אוסר אותו, מעניש אותו, לא מדבר איתו, כועס עליו וכיו"ב. אבל זו רק אשליה. בעצם אני מעניש את עצמי. כל פעם שאנחנו מסרבים לסלוח, אנחנו משקיעים אנרגיה רק כדי לשמר את אנרגית הקנאה/שנאה/עלבון בוערת. בדיוק כמו מדורה שצריך להמשיך ולהזין אותה בעצים. של מי העצים? שלי. מי מפסיד מזה? אני

זה בדיוק הפרדוקס: אם אני שונאת מישהו, למה שאבזבז עליו את האנרגיה שלי? וזהו כוחה הגדול של הסליחה: אני שולחת את עצמי לחופשי. האם משתלם לי לסלוח? בהחלט! הרווח נקי. אז איך לעזאזל עושים את זה? הרי אנחנו פגועים וכועסים!. אחת הדרכים היא לנסות לשים עצמך בנעליו של האחר: למשל האב המכה; סביר מאד להניח שהיה בעצמו ילד מוכה, והדרך היחידה בה הוא מתקשר היא מכות. דוגמה אחרת היא מישהו שמתלונן שאמו מעולם לא הראתה לו אהבה. אם יחטט מעט בביוגרפיה המשפחתית, ייתכן ויגלה שהאם היתה מאד טרודה בבעיות הפרנסה, ו"לא היה לה ראש" להתפנות ולתת תשומת לב לילדיה. ברגע שאנחנו מפסיקים לקחת דברים באופן אישי ורואים את התמונה הגדולה, הדרך לסליחה נפתחת. אם נרחיב את היריעה לכיוון המיסטיקה, נזכור שהכל הוא התנסויות למידה, שמטרתן לעזור לנו לשפר את תכונותינו. ישנם הרבה סיפורי הצלחה שהתחילו מילד שנזרק לרחוב בגיל צעיר וכמו שניטשה , הפילוסוף הגרמני, אמר: "מה שלא הורג אותנו - מחשל אותנו!" בואו נעשה שלום עם העבר , נסגור את הפרק ההוא ונתחיל חדש, כי כמו שאומרים בערבית:"אילי פאט - מאט!" (מה שהיה - מת)