אחרי שהבנו איך בבסיס כל סבל/מצוקה/מחלה נמצאת תכונה שעלינו לעבוד עליה, בואו נתקדם ונבין כיצד אנחנו מתפתחים בתוך מערכת יחסים. לצורך העניין אני רוצה לציין ש"מערכת יחסים" הינה כל אינטראקציה בה מעורבים לפחות שני אנשים. בעל – אשה, הורה – ילד, אחים, חברים, שכנים, עובד – מעביד, את והגננת/מורה של ילדך, אתה והפועל/עוזרת שלך, שותפים לעסקים וכיו"ב.

אז ככה: כדי שנבין מהי התכונה המדוברת עלינו לראות את עצמנו "במראה". זו הסיבה שיש אנשים סביבנו. התכונה שאותה עלינו לשפר (לכיוון העודף (חוסר בטחון עצמי שמצריך פיתוח) או החוסר (למשל: טמפרמנט גועש שמצריך ריסון) היא היא הסיבה לריבים והתסכול שלנו מול האנשים האחרים. הטבע האנושי גורם לנו להאשים את האחר: "הוא מעצבן אותי!", "היא כל כך חוצפנית!", הילד אף פעם לא שומע בקולי!" הן רק מספר דוגמאות. למה הדבר דומה? למישהו שעומד מול המראה וצורח עליה שהיא מכוערת, שיש לה אף גדול והיא לא מקשיבה לו

איך הנושא של האנשים סביבנו כמראות מתיישב עם התפיסה הרוחנית וזו של גלגול הנשמות? תשאלו. התשובה פשוטה מאד: אנחנו בוחרים את האנשים המשמעותיים סביבנו (כגון: הורים, בני זוג, חברים קרובים) וכן מייצרים את סיטואציות ה"מלחמה" איתם כדי לעבוד על תכונותינו. משם הדברים נתונים לרצוננו החופשי: לזהות את התכונה ולהשתנות או לסבול מהמצב.
 

זוגיות היא אחת המראות הגדולות ביותר באמצעותה אנו בוחרים להתבונן בעצמנו: כמות הזמן שאנו מבלים עם בני הזוג, מגוון הארועים והמצבים שאנו חווים יחד, החל משמחות דרך ארועים עצובים וכלה בגידול ילדים, לא מאפשרים לנו לברוח. בני הזוג מראים לנו בדיוק מהן נקודות החולשה שלנו. נשמתנו עוזרת לנו למצוא (ולהתחתן...) עם האנשים שהפוכים לנו לפחות בתכונה אחת, זו שעליה עלינו לעבוד.
מכירים את הביטוי: "הפכים נמשכים"? והחצי השני "אבל לא מסתדרים...".לסיכום: בכל סכסוך עם אדם אחר עלינו לשאול את עצמנו: איזו תכונה בי האדם הזה משקף? דמיינו שהוא מראה שלכם. מה רואים במראה? למשל: אשה המאשימה את בעלה באדישות, אם תתבונן ב"מראה" באובייקטיביות תגלה שהיא היסטרית, ( ובהשוואה אליה הוא מצטייר כאדיש) או מישהי שטוענת שבעלה לא אוהב אותה, אם תתבונן במראה ללא שיפוט, היא עלולה לגלות שבעצם הוא אינו מחזיר לה אהבה, כי היא לא שולחת לו אהבה.
באופן דומה אם אנחנו מאשימים את ילדינו בחוסר ציות, סביר להניח שנמצא את עצמנו מזלזלים בהם, או מעליבים את בני הזוג בנוכחותם, כלומר אנחנו משמשים להם דוגמה לחוסר כבוד, ומצפים מהם לכבד אותנו